פעם, ברגע שהכול היה עמוס מדי, גיליתי את הכוח שבעצירה.
לפני שנתיים, מצאתי את עצמי בנקודת שבר. החיים היו מלאים – עבודה, ילדים, שגרה ברוכה – אבל בפנים, הרגשתי כמו ספינה בסערה. התמודדתי עם התקפי חרדה, עם עומס רגשי כבד, ועם תחושה שאני מאבדת שליטה.
ואז, החלטתי לעצור. בלי לחשוב יותר מדי, הזמנתי לעצמי שני לילות במלון. נסעתי לבד, עם ספרים, מחברות, קלפים, אוזניות, ובלי שום תוכניות. זו הייתה החלטה קשה, מלאה ברגשות אשם וביקורת עצמית – איך אחרים מתמודדים ואני לא? אבל המחשבה שאני רוצה להיות נוכחת באמת עם הילדים, עם ערן, עם עצמי – דחפה אותי לצאת לדרך.
1. לעצור זה כוח, לא חולשה
הריטריט הראשון שלי היה נסיגה פנימה. כתבתי, רקדתי, בכיתי, צחקתי – ובעיקר, נתתי לעצמי את מה שהייתי צריכה. מאז, למדתי כמה שיעורים חשובים שאני לוקחת איתי עד היום:
פעם חשבתי שאם אני צריכה הפסקה, משהו בי לא מספיק חזק. היום אני יודעת שהכוח האמיתי הוא לדעת מתי לעצור לפני שמתרסקים.
2. רגשות אשמה הם רעש רקע – הם לא קובעים לי את הדרך
יצאתי עם רגשות אשמה, אבל חזרתי עם הבנה עמוקה יותר של כמה אני צריכה להיות טובה לעצמי כדי להיות טובה לאחרים.
3. אין נוסחה אחת למילוי מצברים
לפעמים זה להיות לבד, לפעמים עם אחרים. לפעמים זו תנועה, לפעמים שקט. כל תקופה והצורך שלה, אבל המודעות לפריקה ולטעינה היא המפתח.
4. העצירות הקטנות חשובות כמו הגדולות
מאז, אני מתכננת עצירות מראש – גדולות וקטנות. ריטריטים הם חלק מהחיים שלי, אבל גם רגעים יומיומיים של מדיטציה, תנועה, נשימה או סתם מנוחה הם קריטיים לשימור האיזון.
מאז אותו ריטריט, הבטחתי לעצמי: אני דואגת לעצמי לפני, ואם צריך גם תוך כדי. כי השליטה האמיתית היא לא למנוע עומס, אלא לבחור איך להגיב אליו.
אם גם את מרגישה צורך בעצירה, ברגע לעצמך, בהזדמנות להתחבר מחדש, בואי איתי לריטריט "פשוט לנוע", יומיים במדבר, תעמיקי לתוך עצמך בהקשבה מלאה דרך הגוף ותצאי עם אוויר וכלים לדרך ושמירת התנועה של חייך.
https://noazifman.co.il/%D7%A4%D7%A9%D7%95%D7%98-%D7%9C%D7%A0%D7%95%D7%A2
